למה הייקו?

למה הייקו? מי צריך את זה כאן והיום? שאלות כאלה נשאלות מאז יצא "יותר חלונות מבית" של גארי הותם. אלו שאלות טובות. הצורך בדבר חדש (לרוב הקוראים) אינו מובן מאליו. אנסה להסביר בקצרה מה מציע הייקו, שנדמה לי שאנשים רבים יכולים לקבל. ואין צריך להיות "קורא שירה" כדי לקבל את זה. שירה היא למעטים. ההייקו פתוח לכל קורא.

כדי לענות לשאלה "מדוע הייקו" כדאי לומר, בקצרה, ומבלי להתיימר להציע רשימה ממצה, מהן התכונות המובהקות של הז'אנר הזה. הייתי מציע את שמונה הנקודות הבאות:

  1. טבע. הייקו נוטה להרגיש בנוח בטבע (אם כי יש הייקו של בית ועיר). הוא כולל את הטבע האנושי כחלק של הטבע. הטבע שהייקו פונה אליו אינו מן הסוג הרומנטי הנשגב. זה יכול להיות גם עץ בחצר.
  2. זמן. הייקו קשוב מאוד לזמן בשני מובנים: עונות השנה (כידוע הוא מכיל באופן מסורתי "מילת עונה"), אבל גם לזמן הרגעי של התרחשויות חולפות בחיים. הרגע מתרחש בעונה מסוימת; הוא רגע של קיץ אבל הוא קרה ממש עכשיו.
  3. תשומת לב. כדי להבחין בזמן החולף, יש להאט. כדי להבחין בתנודת כנף של ציפור בקיץ יש להיות פחות בתנועה מהכנף, בעיקר תנועה במובן המחשבתי.
  4. זיקה. עניינו העיקרי של הייקו הוא זיקות. בין דבר לדבר בעולם – לרבות בין הכותב לדבר. הייקו הוא ביטוי של חיבור בין אדם ל-.
  5. מסורת. כל הייקו הוא שונה, אבל חלק ממסורת ארוכה. משוררים שונים מותחים את גבולות המסורת בעוצמות שונות, אבל כל כותב הייקו יודע שניסיון להתחכם מדי לרוח הז'אנר יפרק אותו מיד וייצור משהו אחר. אי אפשר להכין סלט אבוקדו בלי אבוקדו. בניגוד למשורר מערבי, שבכל שיר ממציא את כללי המשחק מחדש, כאן יש מסגרת נוכחת, שאינה רק צורנית אלא גם תוכנית.
  6. שמַים. הייקו מרבה להביט בשמַים. בעיקר בירח, אבל לא רק בו. זהו מבט הרחק, מבט באור, מבט בלילה, מבט ביצורי הלילה, באנשים בין עבודה לשינה.
  7. בעלי חיים. ישנם מאות רבות של הייקו שעניינים בעלי חיים. זה מאפיין שקשור כמובן ל"טבע" (1 לעיל), אבל בעלי החיים בהייקו אינם חלק מתמונת טבע אלא קרובים יותר לדיוקן, כלומר בעלי החיים הם במקרים רבים אישיות, ולא רק חלק מהנוף.
  8. דממה. גם מי שכותב הייקו ביותר מ-17 הברות לא ירחיב מאוד את ההיקף. אני חושב שבעברית נוצרה תחושה ברורה של אורך סביר להייקו, ומעטים ההייקו בעברית שיש בהם יותר משמונה מילים. מילים "חזקות" לא ייכנסו. אין רטוריקה, ואפקטים של מצלול וחרוז הם נדירים בהייקו העברי. הייקו לא יודע ולא רוצה להרעיש.

אלו רק מחשבות ראשונות, ואני מניח שאפשר לשכלל את הרשימה ולהוסיף לה. מה שברצוני לומר הוא, שכל מאפייני ההייקו שמניתי הם בבחינת חוסר לרוב מי שחי כאן בישראל וגם במקומות אחרים בעולם במאה ה-21. ולכן להיות עם הייקו משמעו לקבל אל חיינו הצעות ורגעים של מילוי החוסר הזה. לא אאריך, ואלך לפי הסדר:

  1. טבע. רובנו מנותקים מהטבע. בערים בוודאי, אבל גם בגליל ובנגב מקומות שהם טבע לא מיושב ומעובד הופכים לנדירים יותר ויותר. היופי הטבעי הולך ונכחד. מקומות שהיו פתוחים נחסמים פתאום בחומה; הר שהיה מיוער ננגס בשיני דחפור ומיושר לקראת הרחבת בניה. ההייקו מזכיר לנו עד כמה הטבע הוא בנפשנו. "הַיּוֹם הָאַחֲרוֹן שֶׁל הַשָּׁנָה – / הַמַּיִם בָּאוֹקְיָנוֹס / לִפְנֵי שֶׁהָיִיתִי כָּאן" (גארי הותם, יותר חלונות מבית. גם השירים בהמשך מתוך ספר זה).
  2. זמן. העונות אף הן נדחקות הצידה. הקיץ מבוטל בעזרת מזגנים. החורף – בעזרת מטריות וגגות. הרגעים החולפים מבוטלים מכוח "הַמְּרוּצָה לַעֲשׂוֹת" (ירמיהו כב, יז). ההייקו מזכיר שיש זמן. כלומר, שהזמן ישנו, ולא חייבים להתעלם ממנו כל הזמן.
  3. תשומת לב. קל לראות ברחוב שהמוני אנשים רוצים להיות מחוברים כמה שיותר זמן לטלפונים שלהם. אפשר לאטום את חלונות האוטובוסים כי כבר לא מביטים מבעד להם. ההייקו מזכיר לנו שיש מה לראות בעולם – שיש עולם! "אוֹר שֶׁמֶשׁ אֲבִיבִי / לְיַד מַשָּׁאִית מְקֻלְקֶּלֶת / הַנַּהָג יוֹשֵׁב בַּדֶּשֶׁא". כמה נרוויח אם תתקלקל לפעמים המכונית שלנו ונוכל לחכות קצת לגרר. שלא לדבר על חסד הפסקות חשמל וקריסת האינטרנט.
  4. זיקה. חוסר תשומת הלב משכיח את הקשר בין הדברים. זה ניכר גם ברמה הפוליטית שמאפשרת לנו לשכוח את המרחבים הסמוכים כל כך. "חוֹל עַל חוֹל – / הַגַּל הָרִאשׁוֹן מַגִּיעַ / לְטִירַת הַיֶּלֶד". אבל טירת הילד נבנתה מחול שהייתה בו כבר קצת לחלוחית. כלומר היה כבר גל קודם. הגל ההורס חובר אל גל קודם, שהגיע אל החול. וגובה את החול אל הים. הופך את הטירה לחוף. המים והחול ביחד. בתהליך עתיק. הילד חלק מהתהליך הזה. הבית שהוא גר בו. כל מה שהוא יבנה אי פעם.
  5. מסורת. התנערנו מכל המסורות, אבל האם יצרנו מסורת חליפית איתנה? האם חוסר מסורת היא קרקע טובה, בכל תנאי, ליצירה? ודאי לא לכולם. ראו מה קרה למוזיקה הגדולה, הקלסית, משנפסקה.
  6. שמַים. מלבד כמה חובבי אסטרונומיה, מי יצפה במטר המטאוריטים בלילות הקרובים? איזה אוצר נמצא שם מעלינו, וכמה מיהרנו לוותר עליו כמו על גרוטאות. ההייקו מזכיר שהירח הוא דבר מדהים לא פחות מדיסנילנד או קרקס סיני.
  7. בעלי חיים. רוב בעלי החיים המקיפים אותנו הם מוצרים מתים. רובנו רואים יותר תרנגולות קפואות מחיות, יותר פרות מבותרות מפרות גועות. אנו רואים את החיות "דרך הכוונת". עָש הוא "מזיק" שיש להדביר ובזה מתחיל ונגמר העניין בו. זוהי כריתה גדולה בחיי האדם. אלפי שנים חיו בני האדם עם החיות. "חֹם שֶׁל זְרִיחָה / מִשְׁקָלוֹ הַמֵּת / שֶׁל הָעָשׁ".
  8. דממה. דיסקוס מאתר שיפוצים. "קונגו" שובר קירות. מסיבות. אזעקות. מוזיקה בבתי קפה. צפירות של קטנועים. דיבורים בקול בסלולרי. טלוויזיות פתוחות. ויכוחים ברדיו. טרטור מזגנים. ההייקו מציע הקשבה לשקט: "לְיַד הַחַלּוֹן הַפָּתוּחַ – / הַחֵלֶק מֵהָאוֹקְיָנוֹס / שֶׁאֶפְשָׁר לִשְׁמֹעַ". במסעדות מול חוף הים בתל אביב אי אפשר לשמוע את הים בגלל המוזיקה! ההייקו עצמו הוא חלון הפתוח אל העולם, "האוקיינוס". הוא מאפשר לשמוע משהו. לא את הכול. אבל יש "מאחורי" החלק שאפשר לשמוע עוד רחש מים. ואפשר לנחש אותו. לחשוב עליו. וגם לדעת שהחלק שאי אפשר לשמוע אולי דומה למדי לחלק שאפשר לשמוע. כך שהחלק שאפשר לשמוע הוא מספיק בהחלט.

 

*

אירועים לרגל הקמת "ספרי ירח חסר" ו"יותר חלונות מבית" יתקיימו בתאריכים הבאים (שימו לב: אירוע אחד באוגוסט ושניים בספטמבר). ישתתפו חלק מחברי המערכת בהרכבים משתנים.

25.8.16 בשעה 20:00 ב"מגדלור", תל אביב.

28.9.16 בשעה 19:30 ב"מילתא", רחובות.

29.9.16 בשעה 19:00 ב"סיפור פשוט" בנווב צדק, תל אביב.

exhib_slideshow_exhibition_zeshin_lacquer-paintings_4658

שיבטה זנשין, פרפר על ורד בר, 1885, מוזיאון הונולולו לאמנות

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s