כתבה מעניינת של אלי אליהו התפרסמה היום ב"הארץ" (מוסף "גלריה") על ההוצאה ועל ספרו של גארי הותם. בין השאר מובאת דעתו של מאיר ויזלטיר כי הייקו הוא ז'אנר יפני בלעדי שאי אפשר לכתוב אותו בלשון אחרת (טענה שאי אפשר להתעלם ממנה), ודעה אחרת של אמיר אור. להלן צילום מסך של קטע מהכתבה. (כשדפדפתי בעיתון המודפס לא יכולתי שלא לחשוב על מקום השירה בכלל, והשירה הזאת בפרט, ברצף המייצג את המציאות שלנו – די מדהים לראות כמה אירועי שנאה ואלימות מדווחים בכמה עמודים של עיתון יומי רגיל בישראל. האם יש מקום לשירה על האוקיינוס במקום כזה?)
ירח חסר: הייקו בעברית 
קראתי את הכתבה. הייקו הוא "רגע", הבלחה לאור התרחשות, ואין בעיה לכתבו גם בעברית. המגבלה של 5-7-5 תורמת לניפוי שטויות. לדעתי אפשר לקבל שינויים קלים שרוח המקום ומושגיה (כגון אסוסיאציות מתוך התרבכות המקומית) מכתיבות.
אהבתיאהבתי
בעניין זה אני מצדדת בדבריהם של אמיר אור ושל בורשטיין. עניין ההברות ומספרן איננו העיקר, אלא הרגע ההווה והחד-פעמי שתופס את תשומת לב הכותב והקורא ומעורר מחשבה ורגש. מודה לכם על קיום האתר ועל הגיוון בו. בהצלחה להוצאה החדשה!
אהבתיאהבתי