ההבדל

"ההבדל החשוב [בין שירה מערבית להייקו] נעוץ בעובדה שהמשורר המערבי נוטה להוסיף, ואילו משורר ההייקו  מחסיר, או מוטב לומר: ממצה. המשורר המערבי מדבר על אודות ההתנסות, בעוד שמשורר ההייקו מעניק לנו את ההתנסות עצמה. המשורר המערבי  מותיר מסמך מילולי ארוך שבו ההתנסות המקורית ותגובתו לה סבוכות זו בזו; ההתנסות כבר "עוכלה מראש" בעבור הקורא, שיכול, בתורו, להגיב לתגובת המשורר: "אנו רוחשים כבוד לא לנושא, אלא לכוחו היצירתי של האמן, שהודות לו הוא יכול להוסיף לנושא מעצמו; ולמעשה, ליכולתו להסתדר לגמרי בלי נושאים חיצוניים" (עזרא פאונד). בהייקו, לעומת זאת, המשורר רק מעניק לנו את הנסיבות שעוררו את תגובתו, לא את תגובתו עצמה, והקורא חייב לספק את תגובתו שלו, על בסיס משאביו הפואטיים".

(Eric W. Amann, The Wordless Poem, p. 12 – ספר מבוא מצוין להייקו)