המסרק

פְּרִיחַת דֻּבְדְּבָן

מַסְרֵק הָעֵץ שֶׁל אִמִּי

בְּיוֹם אַזְכָּרָתָהּ

 

אביב 1989

סן פרנסיסקו

(מיטסו סוזוקי, מיפנית: איתן בולוקן, מתוך "ליל טל", הוצאת קשב)

*

פריחה היא גם נבואה על נשירה קרובה.

אבל בשיר הזה מי שנשר אינם הפרחים אלא האֵם.

עתידם – עֲבָרָהּ: מציאות אחת.

המסרק עשוי עץ. גם עץ הדובדבן.

השיר קורה בַּמִרווחים:

המרווח שבין הפריחה והנשירה; המרווח שבין שיני המסרק; המרווח שבין הבת לאמה; המרווח שבין החיה למתה; המרווח שבין יפן לסן פרנסיסקו; המרווח שבין המשוררת, המתרגם, הקורא.

האם הבת נזכרת במסרק? נוגעת בו? אני חושב שהיא עושה בו שימוש. שהיא מסרקת בו את שְׂעָרָהּ שלה.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: