המסרק

פְּרִיחַת דֻּבְדְּבָן

מַסְרֵק הָעֵץ שֶׁל אִמִּי

בְּיוֹם אַזְכָּרָתָהּ

אביב 1989

סן פרנסיסקו

(מיטסו סוזוקי, מיפנית: איתן בולוקן, מתוך "ליל טל", הוצאת קשב)

*

פריחה היא גם נבואה על נשירה קרובה.

אבל בשיר הזה מי שנשר אינם הפרחים אלא האֵם.

עתידם – עֲבָרָהּ: מציאות אחת.

המסרק עשוי עץ. גם עץ הדובדבן.

השיר קורה בַּמִרווחים:

המרווח שבין הפריחה והנשירה; המרווח שבין שיני המסרק; המרווח שבין הבת לאמה; המרווח שבין החיה למתה; המרווח שבין יפן לסן פרנסיסקו; המרווח שבין המשוררת, המתרגם, הקורא.

האם הבת נזכרת במסרק? נוגעת בו? אני חושב שהיא עושה בו שימוש. שהיא מסרקת בו את שְׂעָרָהּ שלה.